“”אום” תפילה להתאחדות עם בעלת הבית, המודעות הערה, הקבועה והמוחלטת” תובנה על סוטרה 1.29
“כאשר האדם חוזר על אום באופן כזה, אזי התודעה, הפזורה בדרך כלל על פני השונות, נאספת, מתרכזת ומופנית כלפי פנים. רוח החקירה הפונה אל מהות האום מסלקת את כל המכשולים או ההפרעות, ללא צורך במאבק או בלחימה בהם” (סוטרה 1.29 עמ’ 84 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
“”אום” תפילה להתאחדות עם בעלת הבית, המודעות הערה, הקבועה והמוחלטת” תובנה על סוטרה 1.29
בשביל בעלת הבית, הקבועה, האלוהית, המוחלטת, המודעות הערה, אין הבדל בין חושך לאור.
בשביל המודעות המופנית לעצמה, אין הבדל בין עצב, כאב, לחץ, שמחה והנאה.
בשביל התודעה המודעת לעצמה, אין הבדל בין נעורים לזקנה.
בשביל המודעות נטולת השיפוטיות אין הבדל בין צדק לטעות, בין אמת לשקר.
בשביל הקבוע האלוהי, המוחלט, אין הבדל בין בריאות לחולי, בין חיים למוות.
המודעות כשלעצמה אינה מסווגת כטוב ורע, אין לה פרשנות או העדפה.
לתודעה המודעת לעצמה, הקבועה והיציבה, אין מכשולים אין קשיים. היא בעלת הבית, מודעות טהורה לנעשה, ללא ביקורת ודעה, אין בה שיפוטיות ואין אשמה.
הקבועה, התודעה המודעת לעצמה, העדה המתבוננת, המודעות הטהורה הערה, היא “רק” אהבה. אהבה לכל ה”יש” הנגלה.
התרגול:
שאיפה עמוקה, נשיפת “אום” ארוכה, נזהה בתוכנו את בעלת הבית, המלכה, המודעות הערה, העדה המתבוננת, הצופה.
שאיפה עמוקה, נשיפת “אום” ארוכה, בעלת הבית רואה את האורחים מגיעים ועוזבים, לחץ, כאב, שמחה והנאה באים ועוזבים ללא התראה. בעלת הבית לא מוטרדת, היא הקבועה, אהבתה מופנית למודעות הערה. בעלת הבית היא אהבה ללא תנאי וללא העדפה לכל אשר בפניה נגלה.
שאיפה עמוקה, נשיפת “אום” ארוכה, “האני” מתחבר לבעלת הבית, למלכה, מתמוסס באהבתה, משווה עימה צורה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין