“העדה שאצלי” תובנה על סוטרה 1.30
” מה הם המכשולים? (1) מחלה; (2) קהות; (3) ספק; (4) אדישות; (5) עצלנות; (6) חוסר יכולת להפנות את תשומת הלב הרחק מן המכשולים (7) ראייה מעוותת או מסולפת; (8) חוסר יכולת למצוא קרקע יציבה לחקירה רוחנית (9) וגם אם נמצאת קרקע כזאת חוסר יציבות נפשית וחוסר קשב בהתמדה בחקירה- אלה הם המכשולים וההפרעות, כיוון שהם הגורמים והמרכיבים של מה שנראה כקטיעת חומר ההכרה .” (סוטרה 1.30 עמ’ 86 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
“העדה שאצלי”
העדה שאצלי, האלוהית, הקבועה, היציבה, הטהורה, אינה מוטרדת כלל.
היא לא דורשת לה דבר.
היא לא דורשת שאשתנה.
היא לא דורשת שאהיה רגועה או שלא אכעס יותר בחיים.
היא לא דורשת שאהיה מוצלחת או אמיצה.
לא משנה לה אם אני בעבודה או בחופשה.
העדה שאצלי לא מבקרת, לא שופטת ולא מטילה אשמה.
אפילו לא אכפת לה אם אני בריאה או חולה, שמחה או עצובה.
היא לא חווה כאב כ”שלילי” ועונג כ”חיובי”. אין לה כל העדפה, אין לה מכשולים או “הפרעות” כי הכל בשבילה אותו חומר להתבוננות וחקירה.
העדה שאצלי היא כה חופשיה, רפויה, נטולת רצון משלה או מחשבה, היא רוצה את המציאות, תמיד במנוחה, בערנות פשוטה נטולת שיפוטיות.
העדה שאצלי מעניקה אהבה וחמלה ללא תנאים. לי, למציאות ולכל האנשים.
מטרתה להכיר את כל שאר החלקים שאותי מרכיבים ולאהוב גם אותם ללא תנאים.
כתבה : רויטל ברילנשטיין
פרשנות לסוטרה : התרופה היא המודעות הערה נטולת השיפוטיות על המציאות.
מודעות למחלה – הופכת אותה ממחלה לעוד כלי להתפתחות וחקירה.
מודעות לכאב – הופכת אותו לכלי לחקירת התחושות בגוף, למצוא מתי הכאב נרגע ומתי מתחדש, ולחקור את המחשבות שמתלוות אליו.
מודעות לקהות – מבהירה את הראיה.
מודעות לספק – מחלישה את היותו.
מודעות לאדישות – יוצרת שינוי בתוכו.
מודעות לחוסר היכולת להפנות את תשומת הלב הרחק מן המכשולים – ממרכזת את תשומת הלב חזרה פנימה.
מודעות לראיה מעוותת – מביאה לבהירות מחשבתית.
מודעות לחוסר יכולת למצוא קרקע יציבה – הינה קרקע יציבה.
מודעות לחוסר יציבות נפשית – מייצרת יציבות.
כתבה: רויטל ברילנשטיין