“אום” תפילה לאחדות ולאהבה אלוהית – תובנה על סוטרה 1.27
“אותה מציאות יחידה, שכינה הווה בכל, מבוטאת מילולית כאום, שהוא צליל קוסמי, מתחדש תמיד ואינסופי, אשר נשמע בכל התופעות הטבעיות (נפץ רעם, געש האוקינוס, אוושת הרוח בחורש ורחש תבערה) ואפילו בהדהוד כלי הנגינה, בזמזום מכונות ובשאון מרוחק של קהל הקרנבל” בפרשנות לסוטרה מוסבר: “פטנגלי אומר שלאלוהים אין שם, אך נוכחותו מסומלת על ידי אום. כאשר מקשיבים לצליל בלתי מובחן – צליל שבו ההכרה לא יוצרת חלוקה להגאים- עיצורים וכדומה- זהו אום. והוא נשמע בכל מקום, כל זמן. הוא לא נעדר משום מקום אף פעם… צריך ללמוד להקשיב לצליל זה בתחושה שזהו שם האלוהים…אנו מודעים בקביעות למה שיש…להתבונן דרך מה שנקרא רע וטוב”. (סוטרה 1.27 עמ’ 81 ואילך ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
“אום” תפילה לאחדות ולאהבה אלוהית
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
אחדות עם תנועת החיים, עם האנרגיה הקוסמית, עם הזמן. התמסרות “האני”, “האגו”, “החשיבה” לתהליך הנשימה.
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
חיבורם של כל הצלילים כולם. חיבורם של כל הדברים ללא הגדרתם. האלוהות מצויה בשלמות. הראיה הנכונה מעוגנת באחדות.
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
פסיעות וצעדים מפלסים את הדממה.
רשרוש עלים,
עץ נפל,
ציוץ ציפורים,
מילה לחלל האוויר נזרקה,
כעס,
צעקה,
בכי,
התרגשות,
צחוק,
שמחה,
מחשבה חלפה,
רגש הורגש,
תנועה, מעשה ופעולה.
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
חיבור פנימי קבוע לכוח החיים האחד, לטבע, לחי, לאנשים, לרגש, לחוויה הרגעית, למציאות המשתנה.
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
חיבור קבוע להווה, לרגע הזה. שטים ביחד עם הזמן, בתנועה שלא תסתיים לעולם.
שאיפה עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
חיבור לאהבה הלא תלויה בדבר. למציאות המשתנה, אין טוב ורע, אין נכון ולא נכון, האהבה האלוהית היא אהבה לשמה, תכיל את כולם ותיוותר ריקה מתוכנם.
שאיפת עמוקה – נשיפת “אום” ארוכה.
הנני הכרת תודה. הנני מודה על חיבור קבוע לאחד, למקור האהבה האלוהית, למציאות המשתנה, לרגע הזה, ל”אום” – בו הכל יחד, נחווה כאחד, באחדות פשוטה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין