“הפרעות ההכרה: התנגדות למציאות והכחשת ה”יש”” תובנה על סוטרה 1.31
” על ידי נוכחותם של הסימנים הבאים ניתן להבין את היקף מופרעות ההכרה ובלבולה :1) צער 2) ייאוש 3) תנועות הגוף 4) שאיפה נשיפה על ידי שימת הלב לגורמים אלה ניתן להגיע להבנת החומרה של המכשולים, שכן הם קיימים בד בבד עם הפרעות ההכרה”. (סוטרה 1.31 עמ’ 88 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
“הפרעות ההכרה: התנגדות למציאות והכחשת ה”יש”” תובנה על סוטרה 1.31
צער, ייאוש, תנועות הגוף ואופן הנשימה, יצביעו על חומרתה של ההפרעה בהכרה. לאלו קדמה כמובן מחשבה, שאת ההפרעה מלכתחילה יצרה.
המחשבה נועדה לשרת את האדם, להיות לו חברה.
המחשבה נועדה לדאוג לצרכיו, לאפשר רצונותיו.
המחשבה נועדה להטיב עמו וממנו למנוע כאב.
המחשבה כה חרוצה, כה מסורה, כה ממוקדת במילוי תפקידה, שדווקא היא גורמת לאדם מכשול, כאב וסבל גדול.
המחשבה יוצרת הפרעה בהכרה. מפריעה להכרה להיות בהירה.
המחשבה מפריעה להנאה. לשמחה. לשלוות הנפש ולרגש האהבה.
המחשבה משתוקקת להנאות החיים, נצמדת אליהן בחוזקה. קובעת כאדון, מה חסר, מתנגדות למציאות ולכל ה”יש” הנמצא.
היא תטען בפני האדם: “עשית טעות”, “לא הית צריך לעשות כך וכך ..עשית שטות” , “לא כיף לך”, ו”אין לך כוח יותר “, באופן דומה היא תתלונן ותבקר גם את האחר “למה כך הוא התנהג/ דיבר?” היא תבקר את המציאות ” “למה זה קרה?” תתרכז בחסר, ב”רע”, בכאב, במחלה ומכל הטוב תתעלם כליל. תיקח אותו כמובן מאליו ולא תתייחס עוד אליו.
איזה מזל וכמה נפלא שהמחשבה היא רק מחשבה. היא אינה משקפת את המציאות הנדיבה.
כה משמח שהמחשבה היא לא האדם. פרשנות, בורות, אשליה בצידה.
במודעות טהורה נטולת שיפוטיות על המציאות יוכל האדם לסלק כל הפרעה שנוצרה, לכוון את החשיבה מחדש, לחשיבה בהירה. חשיבה התואמת את המציאות. חשיבה האוהבת אותה. חשיבה הממוקדת ב”יש”, מכירה בטוב. חשיבה שתייצר רגש אוהב, נעים ומטיב. חשיבה שלא תהווה עוד הפרעה להכרה.
תרגול “הכרת הטוב”
נתחבר אל המציאות ולרגע הנוכחי. ננוח ברגע ההווה. נרפה אחיזה. נרפה את הנשימה ונצפה באוויר נכנס לגוף ועוזב מתוך הרפיה עמוקה. הרווח שנוצר בין מחשבה למחשבה, הוא חופש.
באמצעותו ניתן למנוע את ההזדהות האוטומטית עם המחשבה.
נתרגל מודעות ערה. נצפה במחשבות ממרחק, ללא שיפוטיות. נשים לב לדיבור הפנימי והחיצוני. אם שמנו לב למחשבה או דיבור פנימי שמתנגדים למציאות וגורמים לנו לכאב וסבל, נוכל לפעול או להרפות מההזדהות עם המחשבה ולשוב להיות חופשיים.
נתרגל חשיבה מטיבה והכרת הטוב באופן ייזום ומודע. נציין מה טוב, מה נעים, מה בריא בגוף, מה עובד. ה”יש” לא מובן מאליו נכיר אליו תודה.
נציין בפני אחרים מה אנחנו אוהבים בהם גם.
הכרת הטוב והכרת תודה תרפאנה את הפרעות ההכרה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין