בלוג ארגון מורי היוגה

בשנת 1971, במסגרת לימודיי באוניברסיטה שבעיר הבירה וושינגטון שבארה”ב, השתתפתי בשיעורי היוגה הראשונים שלי ומאז תרגול היוגה מלווה אותי. אינני זוכרת את שם המורה, אך אני זוכרת היטב את החוויה של התגלות בעולם חדש שמזמין אינסוף אפשרויות.

בשנת 1977, עליתי ארצה והתמקמתי בקיבוץ עין שמר, בו אני חיה עד היום. לשמחתי, החלו שיעורי יוגה קבועים עם המורה אורית הדר (בת קיבוץ). אורית עודדה אותי ללכת לקורס המורים של רחל זולברג – בין הקורסים הראשונים שהתקיים דאז במכון וינגייט. הוסמכתי בשנת 1989, הצטרפתי בהתרגשות לארגון מורי היוגה, והתחלתי ללמד בקיבוץ, במרחב שלימים הפך ל”מקום של יוגה” (https://www.facebook.com/aplaceofyoga).

רחל הייתה לדוגמא אישית ונערצת, כך שלאט לאט, סיגלתי לעצמי דרך חיים של יוגה. זכיתי להשלים לימודי יוגה עם ד”ר גלעד ומירי חרובי ומגדירה את עצמי כמורה לאשטנגה המתאימה לכל.

היו כמה! לפני המון שנים, השתתפתי בסדרת סדנאות עם המורה האורח פול הרווי. תרגלנו “אפנה-אסנה” (שכיבה על הגב, קירוב והרחקת ברכיים מבית החזה, בליווי הנשימה). בשקט, פול ניגש עלי ואמר לאוזניי “Remember the journey” – בהערה זו, הבנתי את העומק והעצמה שניתן למצוא באימון האסנה ה-כביכול הפשוטה ביותר.

רק תתנו לי לתרגל 108 ברכות לשמש! ועד היום “אפנה-אסנה” בכל עומקיה מככבת אצלי באימון האישי ובהוראה. הפחות? בשנת 1971, לא הצלחתי לנתק את רגליי מהמזרן בתנוחת העורב; עד היום עובדת על זה!

חקירה.

(מילים שלא הצלחתי לתרגם לעברית): “Be your Yoga”

תודה הני!