מרחב לנשימה בלב בית החולים 'בני ציון'
מאת: ענר קלי – אחות אחראית ביחידת הריאות בביה”ח בני ציון ומורה ליוגה
מאז תחילת מלחמת “חרבות ברזל”, בלב בית החולים “בני ציון” – בין מקרים דחופים, שחיקה, לחץ מתמשך והדאגה המתמדת – מתקיימים שיעורי יוגה מיוחדים עבור הצוותים הרפואיים. רגעים של נשימה, נוכחות ושקט, דווקא במקום שבו הכי קשה למצוא אותם.
קצת עלי
שמי ענר קלי, בת 53, נשואה ואם לשלושה. אני עובדת מזה שלושים שנה כאחות במרכז הרפואי “בני ציון”, מרבית השנים במחלקת טיפול נמרץ כללי. כיום אני אחות אחראית של יחידת ריאות ומרצה למחלות ריאה בבית הספר לסיעוד.
במהלך השנים השתלמתי בתחומים שונים שנדרשו לתפקידי כגון תואר שני, קורס על-בסיסי בטיפול נמרץ, קורסים שונים בהנחיית קבוצות, אימון לבריאות וגמילה מהתמכרויות.
לצד עבודתי כאחות, מתוך אמונה עמוקה בחיבור בין גוף לנפש, אני מתרגלת יוגה כבר למעלה מעשר שנים. לפני כארבע שנים לקחתי את זה צעד קדימה, למדתי הוראת יוגה, פתחתי סטודיו בביתי, ומאז אני לומדת במרכז ליוגה הוליסטית של פסי פייג ומלמדת על פי שיטה זו.
איך הכל התחיל
בעקבות המלחמה והעומסים הנפשיים והפיזיים שהחלו להיערם, הנהלת בית החולים – בראשות ד”ר ארז כרמון, סמנכ”ל המרכז, ובהובלת הנהלת האחיות – החלה לגבש תכנית לחיזוק החוסן של הצוותים.
מתוך הכרות עם הדרך שלי, פנתה אליי אוסנת זיבנברג, רכזת קידום בריאות, והציעה שאעביר שיעורי יוגה לעובדי בית החולים. לא היססתי לרגע. האמנתי שיש לי מה לתת – לא כפתרון קסם, אלא ככלי שמאפשר רגע של נוכחות, הקלה, ויסות וחיבור מחודש לגוף – לפעמים רק באמצעות נשימה מודעת באמצע יום אינטנסיבי.
מרעיון למציאות
בית החולים נרתם במלואו, הוקצה מקום לשיעורים, נרכש ציוד תומך לפי שיטת איינגר, ניתן אישור לעובדים לצאת לשעה של תרגול בתוך יום העבודה, ופורסמו הודעות על כך בכל רחבי בית החולים.
כיום, אחת לשבוע, אני עוזבת את תפקידי הקבוע לשעה אחת – ועוברת ללמד יוגה.
השיעורים פתוחים לכלל הסקטורים – רופאים, אחיות, עובדי מעבדה ומזכירות – וההרשמה נעשית בקבוצת ווטסאפ ייעודית בניהולי. המקום מוגבל ל־12 משתתפים, כדי לאפשר יחס אישי ותרגול מותאם.
לא הכל פשוט – אבל לגמרי שווה את זה
לשמחתי, היוזמה זוכה להתעניינות רבה – יותר משתתפים ממה שהמרחב יכול להכיל. אך הדרך אינה פשוטה: לוחות זמנים צפופים, מחלקות עמוסות, מחסור בכוח אדם, ואף ספקות מצד חלק מהמנהלים – כל אלה הם אתגרים ממשיים.
לעיתים נרשמים לתרגול משתתפים שאינם מגיעים בפועל, מה שמקשה על ניהול הרשימות ומונע מאחרים להצטרף.
אתגר משמעותי נוסף הוא השילוב בין תפקידי כאחות אחראית לבין הוראת היוגה: לעזוב רגע את שגרת היום, את הלחץ, את האחריות – ולעבור למצב תודעתי של נוכחות רכה ומאפשרת.
בתוך כל זה, היוגה עצמה היא זו שתומכת בי – תכנון מוקדם של השיעור, עצירה לפני הכניסה לחדר, נשימה עמוקה, והתמסרות מלאה למטרה. ההתמדה, הגמישות ובעיקר האמונה בכוחה של היוגה – הם אלה שמאפשרים לי להחזיק את המרחב הזה, לשמר אותו ואפילו להרחיבו.
מזרע לנביטה
הפרויקט שצמח מתוך מצב חירום הפך בהדרגה לשגרה מבורכת. וכעת עם תחילת מבצע “עם כלביא”, אף עברנו לשיעורים פעמיים בשבוע.
נוכחנו לגלות שהיוגה לא רק מחזקת את האדם הבודד – אלא גם תומכת ברקמה כולה של צוותי הרפואה.
התגובות מרגשות: אולה, טכנאית מחשבים מבית החולים, אמרה לי לאחרונה – “אני עם שני ילדים קטנים, בעלי מגויס ואין לי זמן לעצמי. אני מחכה לשיעורי היוגה כמו אוויר לנשימה.”
במילים האלו, עבורי, מתומצתת המשמעות של כל המיזם הזה.
מבט לעתיד
היוגה לא נועדה רק לסטודיו שקט ומואר. יש לה מקום גם בלב בית חולים רועש. יש לה מקום בכל מקום.
אני מאמינה שזו רק ההתחלה – ושבעתיד נראה יותר ויותר יוגה במערכות הבריאות, כחלק אינטגרלי מהתמיכה בצוותים – בגוף, בנפש ובלב. 🕉️