בלוג ארגון מורי היוגה

בתקופה בה לימד קרישנמצ’ריה את דבי וג’ויס, הוא גם לימד ילד צעיר בשם ב.ק.ס. איינגאר. ילד זה יגדל להיות אחד השולטים היוצאים מגדר הרגיל בהאתא יוגה ובהפצתה למערב. קשה לראות כיצד היוגה היתה נראית ללא היסודות שהניח איינגאר, במיוחד התמקדותו בפרטים מדויקים בכל אסנה. שיטתו המדויקת ייצרה מורים מצוינים ומשפיעים. קשה לדעת כמה השפיעו אימוניו של קרישנמצ’ריה על התפתחותו המאוחרת של איינגאר. יתכן וקרישנמצ’ריה תכנן ונטע את הזרעים אשר יותר מאוחר גרמו לאיינגאר להתפתח ליוגה המאוחרת שלו ( במיוחד שיטות הריפוי של היוגה אשר בהם שלט גם איינגאר ואותם פיתח קרישנמצ’ריה בעבודתו המאוחרת ). איינגאר תמיד אמר ” אני רק מדגים קטן ביוגה, הגורו שלי היה אדם גדול “.

ייעודו של איינגאר לא בלט בתחילת דרכו. כאשר קרישנמצ’ריה הזמין את איינגאר לתרגוליו, אשתו של קרישנמצ’ריה היתה אחותו הגדולה של איינגאר. איינגאר היה ילד חולני אשר לא נשקפה לו כל הצלחה ביוגה. למען האמת סיפורו של איינגר עם קרישנמצ’ריה נשמע כמו רומן מאת דיקנס. קרישנמצ’ריה יכול היה להיות מורה קפדן בצורה קיצונית. הוא בקושי טרח ללמד את איינגאר. איינגאר העביר את זמנו בהשקיית הגינה ווביצוע מטלות נוספות.

חברו היחיד של הנער איינגאר היה שותפו לחדר, ילד בשם קשבמורטי, אשר היה במקרה גם תלמידו המועדף של קרישנמצ’ריה. באופן מוזר נעלם קשבמורטי יום אחד ולא חזר יותר. קרישנמצ’ריה היה לפני תצוגה חשובה ומחוסר ברירה החל ללמד את איינגאר במהירות סדרת תנוחות קשות. איינגאר למד בהתלהבות ובזמן ההדגמה הפתיע את קרישנמצ’ריה כאשר ביצע את התנוחות בצורה יוצאת דופן. לאחר מכן התחיל קרישנמצ’ריה ללמד את איינגאר. איינגאר התקדם במהירות ווהחל להצטרף לקרישנמצ’ריה למסעות ההדגמה של היוגה.

יום אחד ביקש ממנו קרישנמצ’ריה לבצע הנומנאסנה (פיצול מלא). איינגאר התלונן שהוא מעולם לא למד את התנוחה. “עשה זאת” פקד קרישנמצ’ריה. איינגאר ביצע תנוחה זו תוך שהוא מותח יתר על המידה את שרירי הירך האחוריים. לאחר ביצוע ההדגמה פנו מספר אנשים לקרישנמצ’ריה וביקשו ממנו להנחותם לשיעורי יוגה. קרישנמצ’ריה בחר באיינגאר, התלמיד הצעיר ביותר שהיה עמו ופקד עליו להנחותם.

גברים ונשים לא תרגלו יחד באותם שנים. הנחיותיו של איינגר הרשימו מאד את הנשים והן ביקשו מקרישנמצ’ריה להשאירו בכפר כדי שילמדם יוגה. קרישנמצ’ריה הסכים. הוראה סימלה קידום עבור איינגאר, אך לא היה בכך לשיפור מצבו הכלכלי. יוגה היתה עדיין לא יותר מעיסוק צדדי. איינגאר באותה תקופה אכל צלחת אורז פעם בשלושה ימים. הוא קיים עצמו בעיקר על מים. איינגאר סיפר כי כמה משכניו ובני משפחתו חשבו אותו למטורף. הוא תרגל במשך שעות, תוך שהוא משתמש במשקלות כבדות על מנת לשפר את הישגיו ולבצע בדההקונהאסנה (תנוחת הפרפר), תוך כפיפה לאחור על צינור חנייה ברחוב על מנת לבצע את תנוחת הגלגל urdhva dhanurasana.

אחיו של איינגאר שידך לו נערה בת שש עשרה ששמה רמאמני. למזלו של איינגאר כיבדה רמאמני את עיסוקו והפכה לשותפה פעילה במחקרו על האסנות. בעזרתה הצליח איינגאר לשכלל את התנוחות שלמד מקרישנמצ’ריה. כאשר איינגאר צבר תלמידים, כמו קרישנמצ’ריה, הוא שינה והתאים את התנוחות לצרכיו של כל תלמיד. הוא לא היסס לשנות תנוחה על מנת להתאימה למתרגל. הוא חקר כל תנוחה על מנת להבין את השפעתה על גוף המתרגל. בתרגוליו שאף לשפר את יכולות התלמיד על מנת לטפל במחלות ובעיות מהם סבלו.על מנת לפתח תנוחות כשיטת ריפוי יצר איינגאר תכנית תראפיה מסוימת.

איינגאר רואה את הגוף כמקדש ואת האסאנות כתפילה. התמקדות איינגאר על תנוחות לא תמיד השביעה את רצונו של קרישנמצ’ריה. למרות שהוא שיבח את יכולותיו של איינגאר ביום הולדתו הששים של איינגאר, הוא הציע לאיינגאר שהגיע הזמן להפחית את העיסוק באסאנות ולהתרכז במדיטציה. בין השנים 1930-1950 איינגאר התפרסם כמורה ומרפא. הוא לימד תלמידים ידועים כמו הפילוסוף ג’ידו קרישנמורטי ויהודי מנוחין, אשר עזר לקדם את מורו במערב. בשנת 1960, כאשר היוגה הפכה להיות מוכרת בכל העולם, איינגאר הפך לאחד משגריריה המוכרים במערב. 

למרות שתלמידיו שגשגו והפיצו את היוגה ברחבי העולם, קרישנמצ’ריה מצא את עצמו בזמנים קשים. בשנת 1947 למדו אצלו שלושה תלמידים בלבד. המשפחה המלכותית של מייסור כבר לא גילתה ענין ביוגה והממשלה לא הסכימה לסבסד את בתי הספר. קרישנמצ’ריה נאבק על מנת להחזיק את בית הספר פתוח אך ב 1950 נאלץ לסגרו.

קרישנמצ’ריה מצא עצמו בגיל ששים מורה ליוגה מובטל, אשר צריך להתחיל הכל מחדש. קרישנמצ’ריה לא נהנה מעלייה בפופולריות כמו תלמידיו. הוא המשיך ללמד מספר תלמידים מתחלפים ובשלב זה נאלץ להתאים את עצמו יותר לצורכי התלמידים על מנת לגייס תלמידים אשר אשר ירצו להמשיך וללמוד אצלו. בסופו של דבר עזב את מייסור ועבר לויוקננדה קולג’. תלמידים חדשים החלו אט אט להגיע ביניהם אנשים עם מוגבלויות וחתך בריאות של כל שכבות האוכלוסיה. קרישנמצ’ריה מצא שיטות חדשות ללמדם. כאשר תלמיד ברמה נמוכה הגיע, קרישנמצ’ריה התרכז בתנוחות משקמות על מנת לחזק את התלמיד ספציפית. לדוגמא, הוא ינחה תלמיד אחד לבצע כפיפה לפנים (paschimottanasana) בברכיים ישרות בזמן שאחר יבצע את התנוחה בברכיים כפופות. בצורה זו התאים גם את הנשימות ועוצמתן לכל תלמיד. קרישנמצ’ריה ניסה לעזור לכל תלמיד לבצע את התנוחות בצורה המתאימה במיוחד לו וגרם לתלמידיו לעבור מביצוע יוגה משקמת ליוגה המחזקת את היכולות.

גישה זו מוכרת לנו היום כויניוגה. קרישנמצ’ריה ראה בשיטת לימוד זו אתגר ונהנה מכך.פעם ביקש אותו רופא לעזור בטיפול בנפגע שבץ מוחי. קרישנמצ’ריה העמיד את החולה בתנוחות יוגה מסוימות ובריאות החולה השתפרה וכך גם השתפר המוניטין של קרישנמצ’ריה כמרפא. הוא החל להתפרסם כמרפא. המדהים הוא שדוקא בנו של קרישנמצ’ריה התפרסם בכל העולם בשיטות ריפוי וטיפול אלו שפיתח קרישנמצ’ריה בעשורים האחרונים של חייו.