איזה מסר מעבירות התמונות שלנו?
כתבה: ליאת מנדל
מי יכול לתרגל יוגה?
לעתים קרובות היוגה מוצגת ומשווקת בימנו כתרגול שמתאים לכולם. כל מי שיש לו גוף יכול למצוא דרך מותאמת לתרגל ולהנות מתמיכתה ומתנותיה. ובאמת, תנועה מודעת, נשימה ותשומת לב קשובה, מצויות בלב התרגול היוגי ויכולות להיטיב עם כל אדם באשר הוא. יחד עם זאת, רבים מצילומי היוגה שמציפים את הרשת משדרים מסר שונה לגמרי.
מבט זריז על ההיצע המוצג ברשת, מעלה כמה תהיות:
איך תמונות או סרטונים שמציגים מתרגלים חטובים בבגדים מינימליים, גורמים לאנשים עם עודף משקל להרגיש? איך מרגישים אנשים עם מוגבלות גופנית או סתם נוקשות שרירית או כאב גב מול תמונות המראות תנוחות אקרובטיות? האם הן מקרבות ומעודדות אותם לפנות אלינו לתרגול או מייאשות אותם עוד לפני שבכלל התנסו בתרגול?
תנועה גופנית היא דבר מרתק ויפה, והצגת הפוטנציאל שלה יכולה לעורר מוטיבציה והשראה למי שרוצים לטפח אורח חיים בריא ואיכות חיים טובה. עם זאת, הרבה אנשים פונים אל היוגה בעקבות אתגרים גופניים ורגשיים בתקווה לזכות בעזרתה בהקלה וריפוי.
לפעמים תמונות כאלה, יוצרות תחושה שהיוגה היא אימון גופני מורכב, שמיועדת רק למי שגמיש, צעיר או בעל מבנה גוף מסוים (והיא אכן יכולה להיות גם כזאת, אבל בהחלט לא רק זה), לפעמים הן יעוררו באנשים מוטיבציה לתרגל באופן שלא תואם את היכולות והצרכים העמוקים שלהם, ולפעמים ירחיקו מראש את מי שאין לו את “המראה הנכון” או את היכולות.
המסר החזותי
הביטוי התוכן הוא המלך, מתכוון לכך שתוכן עשיר, איכותי ורלוונטי הוא תנאי מרכזי להצלחה בפלטפורמות השונות ברשת, ביכולת להגיע אל קהל היעד המדויק, לאפשר מעורבות, שירות וערך שניתן למי שעוקב אחרי הפעילות שלנו, ובסופו של דבר להשפיע על הרצון ללמוד איתנו ולרכוש את השירותים שאנחנו נותנים.
מצד שני, תמונה אחת שווה אלף מילים – הביטוי נאמר ע”י קונפוציוס במאה החמישית לפנה”ס ביחס ליכולת לראות ולחוות משהו באופן ישיר על פני לדבר אודותיו.
אמנם הוא לא התכוון לתמונה ברשת, כי לא היו אז תמונות מצולמות, ומאז המצאת האינטרנט, הפוטושופ והטלפונים החכמים, הראיה שלנו היא בעיקר דרך מסכים והמבט שלנו מתווך, ובכל זאת, משהו באמירה הזאת נותר רלוונטי גם היום.
המוח האנושי מעבד תוכן ויזואלי פי 60 אלף יותר מהר, מאשר המהירות שבה הוא מעבד תוכן טקסטואלי. גם היום מראה עיניים או תמונה, מעוררת בנו הדהוד מנטלי, רגשי וגופני חזק יותר, והשימוש בתוכן ויזואלי מבקש להשתמש במנגנון הזה, לעורר את הרגש, הרצון או ההזדהות של הצופה בו.
התמונה המצורפת לטקסט היא המסר החזותי שאנשים רואים ראשון והוא זה שלפעמים נחקק בהם עמוק יותר. ולכן חשובה במיוחד ההלימה ביניהם. אם הרגש הרצוי לא התעורר במי שמתבונן בו, הוא לא ממש מועיל, ואולי אפילו יעורר רתיעה או התנגדות.
האם התמונות שאנחנו מעלים לרשת משרתות אותנו?
מבחינה שיווקית נרצה להעלות תמונה שתפגוש את קהל היעד שלנו במקום שבו הוא נמצא, ותראה לו דרך להתקדם משם, תמונה שתגרום לו להרגיש שהידע שאנחנו מציעים יכול לתת מענה לצרכים האמיתיים שלו, לפגוש אותו ממש במקום שבו הוא נמצא ולא לייאש אותו מראש. הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לנו להבין את המסר שלנו ולדייק אותו ואת התמונה שנרצה להעלות:
א. מי קהל היעד שאליו המסרים מכוונים?
אם נדע את מי בעיקר היינו רוצים ללמד, נבין מה הסוגיות איתן הוא מתמודד, ועל אילו צרכים נוכל לתת לו מענה. כמובן שנוכל ללמד קהלים שונים, אבל בכל פעם שאנחנו כותבים פוסט או מעלים תמונה, נוכל לראות לנגד עיננו את האדם שאליו הוא מיועד.
ב. איזה מסר אני רוצה להעביר דרך הפוסט?
כאן מגיע עניין ההלימה, אם יש לי מסר כתוב ומהודק, איזו תמונה תבטא אותו באופן הטוב ביותר? לטקסטים רבים שעולים עם תמונה, מצורפת ההערה: “התמונה, רק לתשומת לב/ בשביל האלגוריתם”. נדמה שיש כאן החמצה, שכן, התמונה והטקסט משלימים זה את זו. אם אין ביניהם כל קשר, משהו במסר הרצוי לא עובר במלואו: אנחנו רואים תמונה יפה או מרשימה, שמסקרנת אותנו לקרוא את הטקסט שמצורף אליה, ואז מגלים שהוא לא קשור אליה בשום צורה, ומשהו הולך לאיבוד. התמונה יכולה להיות כזאת שמעצימה ומבטאת את המסר שעולה מן הטקסט או לחלופין, הטקסט יכול להיכתב בהשראת התמונה, כך או כך, כדאי שיהיה ביניהם קשר.
ג. איזה רגש או איכות אני רוצה לעורר בקוראים?
לפעמים טוב להפנות לרגע את תשומת הלב מהרובד המנטלי שמבין מסרים בראש, אל הרובד הרגשי שמרגיש מסרים בגוף ובנפש. כולנו מכירים את הרגע שבו מתעורר בנו רגש של שמחה, התרגשות או אמפתיה בעקבות תמונה והרגש הוא זה שמניע אותנו לפעולה. נרצה לחשוב אילו תחושות או איכויות המסר והתמונה שלנו מבקשים לעורר, ולהביא את זה בחשבון כשאנחנו בוחרים מילים ותמונות.
ד. אילו דימויים יכולים לעורר בקוראים שלי תחושה כזאת?
למשל: אם הטקסט שלי מדבר על איכות של שקט פנימי, אילו דימויים יכולים לבטא איכות כזאת? – נוף פתוח?, תיעוד של תרגול שמבטא תחושת שקט?, ציור או צילום עם קומפוזיציה שקטה? אם הטקסט שלנו מדבר על חשיבותו של קשר אנושי, חמלה, למידה בצוותא או סנגהה, איזה דימוי יכול לעורר תחושה כזאת? או אם נרצה להתמקד בעיקרון מהפילוסופיה היוגית, אילו דימויים יכולים לבטא א-הימסה (אי פגיעה), סנטושה (שביעות רצון) או טיפוח ההיפך התמונה יכולה להיות קשורה לאיכות או לרגש, לעיקרון שעולה מן הטקסט או אפילו למשפט אחד שנאמר בו ולו בלבד שהקשר ביניהם יהיה ברור לקורא.
לסיכום
חשוב להבהיר, שאין תשובה אחת נכונה לשאלות האלה. יש הרבה מקום למשחק, לניסוי ותהיה, וטעיה ולמידה. הדבר החשוב הוא היכולת ליצור חיבור בין המסרים המילוליים שלנו ובין הדימויים המצורפים להם, שיעזור לקהל הקוראים שלנו לקלוט ולהבין את המסר שלנו באופן מיטיב.