“הדמיון בפעולה: מחשבה כ”מראה”” תובנה על סוטרה 1.9
” ביטויים של שיגיונות או הזיות ואפילו של התנסויות או דמיונות הם “המולה ללא ממשות” , מילים, משפטים או תיאורים ריקים מתוכן, שאין להם כל הקבלה במציאות, אף שהם יכולים להיראות מציאותיים, מעוררי השראה, או מספקים ביותר. משום כך הם המטעים ביותר והכי פחות אמינים”. לפי הפרשנות לסוטרה: “בדמיון האגו פועל באופן בלתי הגיוני בעליל. כשמדובר במערכות יחסים הדברים הרבה יותר מסובכים. אין שני אנשים שרואים אדם שלישי באופן זהה. כשהוגים בכך ברצינות, ניתן להיבהל או לחלופין, להפוך לנאורים”. (עמ’ 43 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן ).
הדמיון בפעולה: מחשבה כ”מראה”
מבט החוצה ואדמיין, מבט פנימה ואתעורר .
הדימוי שלי בתוכך – הוא רק מחשבה.
הדימוי שלך בתוכי – הוא רק מחשבה.
שנינו מדמיינים, שנינו גם מדומיינים.
אני המראה שלך. התמונה המוקרנת על המסך שלך, הסרט שלך.
אני רק מחשבה שלך.
אני כל מי שתחשוב שאני, לא פחות, לא יותר.
כך דמותי משתנה ואינה אחידה, לא אובייקטיבית, תמיד תלויה.
תלויה בך, בדמיונך, במקרן, בחוויה, בטיב המחשבה.
אם תחשוב עלי טובה – אשמח מאוד בשבילך, שזאת עבורך בוודאי חוויה נעימה.
אם תחשוב עליי רעה – אצטער בשבילך, שזו החוויה שלך. לחשוב רעה על אדם אחר, תמיד מכאיב הרבה יותר.
כך או כך, לא משנה מה טיב דמיונך ומה טבען של המחשבות שלך, אותי הן לא משקפות, עליי כלום הן לא אומרות.
כיצד אני רואה אותך ? זו השאלה שאותי מעסיקה.
מה בדמיוני אני רואה?
מה טיב המחשבה?
איזו תמונה מוקרנת אצלי על המסך?
באיזה סרט אני צופה?
זו האחריות שלי, זה דמיוני כעת בפעולה,
זו מראתי האחת והיחידה!
כתבה: רויטל ברילנשטיין