בלוג ארגון מורי היוגה

 החופש מכל תאווה: להישאר כהתנסות טהורה וכל  ה”יש” נגלה תובנה על סוטרה 1.16

עוד שבשלבים הראשונים של אימון היוגה, אותה “הפנייה של התאווה כלפי עצמה” עשויה להיות: (1) דיכוי עיוור, או (2) פעולה של הקרבה עצמית אשר מלווה בתקוות שכר, או (3) במקרה הטוב ביותר, ביטוי פעיל של מתן אמון ללא ביקורת בסמכות מקובלת – החקירה הרוחנית מתעלה מעבר למשמעת עצמית מיומנת שכזו, כאשר זה אשר “מעבר” לאישיות הפנימית המותנית, ולפיכך הקטועה, נראה מייד חופשי מכל תאווה”.

לפי הסוטרה : “חוכמה עילאית, ויתור על עונג עילאי ועונג עילאי זהים זה לזה. כולם מתמזגים במוחלט. אז יש אי – משיכה ואי – שנאה עילאיות. יש אהבה שאיננה ההפך משנאה, אלא משהו בלתי ניתן לתיאור – מעין ביטוי חוויתי של אחדות. כל ההתנסויות מתמזגות ואין יותר דבר שנקרא עונג , או דבר שנקרא כאב, אלא רק התנסות. ” (סוטרה 1.16 עמ’ 56 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).

 

החופש מכל תאווה: להישאר כהתנסות טהורה וכל  ה”יש” נגלה

כאשר קיימת רק התנסות – קיים מצב נפלא של הוויה מתמשכת, רציפה.

כאשר קיימת רק התנסות – חוסר נחת, עצב, כאב או תשוקה הינם רק חוויה. אין פיצול. אין חלוקה. אין טוב ורע, הרצוי והמצוי אחד הופכים. רק ה”יש” נגלה.

כאשר קיימת רק התנסות – המתנסה וההתנסות אחד הם. אין חלוקה פסיכולוגית. אין מגע. כאב אינו בנמצא.

כאשר קיימת רק התנסות – כאב גופני אינו הופך לנפשי.

כאשר קיימת רק התנסות – אחדות מופיעה, אהבה חדווה ושמחה.

כאשר קיימת רק התנסות – מביטים בצער מקרוב “ללא האני המצומצם” שמבקש בו לשלוט, ללא הסברים, חקירות או פרשנויות. 

כאשר קיימת רק התנסות – מתאחדים עם כל רגש שמופיע, חווים אותו במלואו, ללא ביקורת ואשמה. ללא סיווג כטוב או רע.  

כאשר קיימת רק התנסות – הופכים לתנועה. חווית ההוויה.

כאשר קיימת רק התנסות – חיים בחיבור מתמיד לחיים עצמם, למציאות ולא למחשבות על החיים והחוויות החולפות.

כאשר קיימת התנסות טהורה – כל פרשנות מנטלית נעלמה, “האני המצומצם” נכחד בתוכה. התנועה אינסופית. נועם נגלה עד שגם הוא מתאחד עם הזרימה.      

כאשר קיימת אצלי התנסות טהורה – המציאות מתגלה אז במלוא הדרה ומראה לי את הדרך הישירה, המאוחדת, המהירה להגשמה.

אין לי צורך לקבל שום החלטה. כל החלטה מתקבלת בכוחות עצמה.

תפקידי מתמצא בחיבור לנשימה, למודעות, לרגע, לכוח החיים האחד, נוכחות והקשבה מלאה. מאלו תצא הפעולה הנכונה.

מחשבות על עשיה, תאוות, רצונות ומטלות, לא עוזרות, את הווייתי הן מצמצמות. מהמציאות, מהדרך הישרה, אותי מסיטות.

מה שיש לי זה כל מה שאני צריכה.

מה שיש לי זה כל מה שאני רוצה.

מה שאני זקוקה לו מופיע מולי כעת.

אני לא יכולה לטעות,

אשאר כהתנסות טהורה,

סמוכה ובטוחה שהמציאות, החוכמה העילאית, הנדיבה והיעילה, תשא אותי על כנפיה – בדרך הישרה. 

כתבה: רויטל ברילנשטיין.    

הירשמו לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן