“תאווה למסע” תובנה על סוטרה 1.15
“איך יכול אדם למנוע השפעות מפריעות, בלי שתוסח דעתו על ידי מאמץ כזה? כאשר התודעה פועלת באופן מושלם, כך שהתאווה הכפייתית והגוברת לאובייקטים נראים או נשמעים מופנית כלפי עצמה, במומחיות (כלומר, ללא ביטוי או דיכוי, ללא עכבות התאווה או סיפוקה ), אז מתעורר חיפוש עז ונוקב אחר ה”מה”, ה”איך” וה”היכן” של התאווה עצמה. דבר זה ידוע כאי החתמה או אי תאווה.” (סוטרה 1.15 בעמ’ 54 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
תאווה למסע
הרגע הטוב, הרגע המושלם, לרגע קט קיים ואז מתפוגג ממני ונעלם.
לשנייה היה שלי ואני ב”רקיע השביעי”.
ואז בטעות בו נאחזת והוא משנה את פניו.
מרגע מושלם – עתה הוא גורם לי סבל רב.
סבל זה, אינו טבעה של התודעה.
כל הרגעים הנעימים והפחות נעימים, בסופו של דבר מסתיימים.
אהיה אחת עם המציאות,
אברך על הזרימה הטבעית, על החיבור לחיים,
אזכיר לעצמי בכל יום, בכל רגע, בכל דקה:
“אני היא הנשימה”, המודעות הערה לכל הנעשה.
אסכים להיות בהוויה מתמדת, בנתינה ללא קבלת תמורה,
אסכים לשחרר כל חוויה, גם חוויה נפלאה וקסומה.
אסכים להיכנע למסע.
אודה על כל רגע ורגע, על ההנאה אשר גלומה בזרימה.
התאווה למסע, “לזרימה לכשעצמה”, כעת ל”רקיע השביעי” אותי מובילה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין
תאווה מועילה או תאווה מפריעה? כיצד נדע?
התאוות כה דומות, כה שונות. מעט מבלבלות.
חקירה פנימית נחוצה בכדי לגלות – האם התודעה שולטת בתאווה או שהתאווה היא זו ששולטת בנעשה?
התאווה המועילה, נוכחת כאן ועכשיו ברגע הזה, אמתית היא וספונטנית בזמן ההווה.
התאווה המפריעה, נאחזת במושאי התאווה, נמצאת הרחק מכאן, בעבר או בעתיד. מקורה בשקר מדומיין.
התאווה המועילה היא אהבה ספונטנית ועזה, הנאה, המביאה לנחת, שמחה, חופש, קלילות וזרימה.
התאווה המפריעה מביאה לסבל, עצבות, כאב והשתוקקות.
ניסיונות לשחזר את אותה הנאה, שבספונטניות בעבר התרחשה, לעיתים יתברר, כמתכון לאומללות ולכל סוגי ההתמכרות.
התאווה המפריעה נאחזת במושאי התאווה שמקורה בעולם החיצוני.
התאווה המועילה מקורה בעולם הפנימי, היא חלק מאתנו, בתוכנו, מי שאנחנו (תאווה להטיב עם עצמנו ועם סביבתנו, תאווה לעשיה, תאווה ליצירה, תאווה לעשיית הטוב, להפצת אור ואהבה).
תאווה מועילה היא לחיות בפשטות בהווה, ברגע הזה, ליהנות מכל מה שמגיע אלינו במקרה, בלי כל ציפייה או הכנה למה שיקרה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין