“תרגול הזדהות עם התודעה באחדות” תובנה על סוטרה 1.14
“אך, מתי אמור האדם להיות מבוסס באימון? כאשר המודעות הספונטנית או התודעה הקוסמית נמשכת ללא קטיעה, לאורך זמן, וכשהאדם מסור לכך בכל מאודו, בכל הכנות והחריצות” ( סוטרה 1.14 בעמ’ 53 ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).
תרגול הזדהות עם התודעה באחדות
עמוק בתוכנו שוכנת בשלווה תודעת האחדות, תודעת אהבה.
תרגול הזדהות עם התודעה באחדות (ולא עם תודעת “הדמות”), יביא לחיינו אושר ושמחה וסבל וכאב מאתנו ימנע.
תודעה באחדות היא מודעות טהורה, ריכוז בנשימה, חיבור לנשמה, למציאות, לאלוהות הפנימית, לבריאה.
ניתן לתרגל אותה בהתמקדות פשוטה בכל נשימה, בכל רגעי היום, בכל דקה, בכל שיחה, בכל מטלה, בכל עשיה.
תודעה באחדות היא תודעה המודעת לעצמה.
היא צופה, עדה, מתבוננת כמשקפת, אך אין לה כל דעה.
תודעה מודעת, חופשיה, אך אינה לכודה בתוך תכני ההכרה, הגוף, הרגשות והמחשבות של דמותה. היא מודעת לעצב, לחץ וכאב של דמותה אך אינה מזדהה עם הפרשנות המחשבתית המלווה לתחושה.
התודעה באחדות היא תודעה ריקה, שקופה, ללא תבנית. מטילה היא ספק בכל מחשבה. היא באי ידיעה, אך בעלת הידיעה השלמה.
בתרגול מודעות לנשימה, ניתן להזדהות עם העקרונות הבאים ועם המחשבות שתואמות את אופייה:
תודעה באחדות פועלת מהעולם הפנימי, ולא כתגובה לעולם החיצוני שנגלה מולה.
היא מתבוננת וקשובה ולא מתייגת אירועים ואנשים כ”טובים” או “רעים”.
היא מכילה ומקבלת ולא מבקרת ושופטת.
אמונת האחדות בבסיסה. “הכל לטובה”, “הכל קורה מסיבה”,” הכל חלק מתוכנית הבריאה”.
בשבילה כל רגע בפני עצמו קיים. היא אינה מתקיימת בעבר ובעתיד רק בזמן הזה, עכשיו, בהווה.
תודעה באחדות היא תודעה שלמה. מאוהבת לחלוטין בעצמה ולא זקוקה לאישור ואהבה מהסביבה.
פועלת רק מרצונה החופשי, ממניע של אהבה ואין לה צורך שהסביבה תאשר אותה, תחמיא לה או תהיה ממנה מרוצה.
יש בה אהבה ללא תנאי למציאות ולכל יצור חי ולא אהבה שבדבר תלויה.
חמלה ולא ביקורת או אשמה.
חוכמה אינסופית ולא אינטליגנציית החשיבה הרגילה.
היא יצירתית וזורמת,
שולטת בעצמה, אך למציאות מניחה.
היא תודעה חיובית, בשפע מתמיד,
יש בה שמחה ספונטנית, חדוות הוויה ולא היאחזות בשמחה או שחזור הנאה.
נצחית היא, קבועה ולא משתנה.
היא העשייה, ללא עשייה.
פעולה שלמה, ללא ה”אני”, “האגו”, הדמות, בצידה.
תרגול הזדהות עם התודעה באחדות, יביא לחיינו אושר ושמחה.
לתת לדמותנו להיות כרצונה, לאהוב אותה ללא תנאי, ללא ביקורת ואשמה. אך לתרגל הזדהות עם התודעה באחדות, בכל רגע ובכל דקה (ולא להזדהות עם מחשבות התודעה בנפרדות – תודעת הדמות).
להזדהות עם המודעות הערה, העקרונות והמחשבות שתואמות את אחדותה, להתרכז בנשימה, לסמוך על האינטליגנציה הקוסמית, השלמה, משם כבר תצא הפעולה והעשייה הנכונה.
הזדהות עם התודעה באחדות היא להיות הנהג של רכב חדש ויוקרתי, לראות את כל הדרך היפה, מהחלון הקדמי, לשלוט היטב בנסיעה ולחוות נועם והנאה עצומה.
הזדהות עם התודעה בנפרדות (תודעת “הדמות”) היא להיות הטרמפיסט שבמקרה עלה מאחור, על רכב ישן מתפרק וצפוף. לא יודע להיכן הוא נוסע, לא יודע להחליט או לבחור. רואה מזווית החלון הצדדי והמאובק, רק פיסות מהדרך היפה, בדוחק, בלחץ, בכאב ובסבל רב.
כתבה: רויטל ברילנשטיין