בלוג ארגון מורי היוגה

“אפס מאמץ”: שההדרכה הפנימית והמציאות מתאחדות

 

סוטרה 1.18 “שונה מכך הוא האימון המבוסס על הפסקת כל מאמץ אפילו תוך כדי מדיטציה. אימון כזה מוביל באופן ספונטני לשלווה. בה נשארים רק הרשמים או הזיכרונות . מרשמים כאלה נבנה ה’אני'”.

לפי הפרשנות לסוטרה: את השלווה הדינמית “משווים ללהבה של נר שדולקת ביציבות, אף שכל שניה מיליוני גיצים עולים בה”…. “כשזה מתרחש רואים רק את צביעת ההכרה … אין כאן כל מאמץ… היוגי מתבונן במחשבות, בתחושות וברגשות בפליאה כלשהי , ולפתע הוא נוכח לדעת שהם מורכבים מאותה מהות. מהי תחולה של כל אחת מהמחשבות? מחשבה! … מחשבה חדלה להיות מחשבה ורגשות חדלים להיות רגשות, כיוון שחצינו את רמת התוויות האלה. “  (עמ 65 ואילך ב”סוטרות היוגה של פטנג׳לי”, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).

“אפס מאמץ”: שההדרכה הפנימית והמציאות מתאחדות

כאשר האמונה במחשבה באה לקיצה, הידיעה המטעה נחשפה – יש להטיל ספק תמידי במחשבה!

הסקרנות בשיאה. מהו הרגש שעלה? מהי התחושה הגופנית שנחוותה? 

המבט מופנה כולו לעולם הפנימי.

המיקוד מהמחשבה עבר לנשימה, להוויה המודעת הנוכחת, הערה.

המחשבה רפויה, אין בה עוד אחיזה.  

כמו תינוקות כלום לא יודעים, מחדש מתחילים.

את העולם אט אט מגלים. חוקרים בודקים, בכלום לא בטוחים. לא במחשבות, לא ברגשות, לא בידע שנאסף, לא בתוכניות, לא בהרגלים.

אינספור אפשרויות אז נגלות.

כמו מים זורמים עם החיים, עם המציאות, עם אי הידיעה, בוטחים במציאות ובדרכה. כך ללא כל מאמץ אל החופש זורמים.

ובאין עליונות עוד למחשבה – ההדרכה הפנימית כעת את הגוף מפעילה.

הגוף והמציאות מחוברים יחדיו, פועלים בהווה הנצחי, בהרמוניה שלמה. אין עוד “אני נפרד” שכן הוא נכחד בתוך החוויה.

ההדרכה הפנימית והמציאות יחד, ההדרכה הפנימית אחת עמה, מחוברות יחדיו בדבק האהבה שבדבר אינה תלויה.    

כאשר נחשפה הידיעה המטעה של המחשבה, לפתע התגלתה ההבנה, הידיעה הפנימית, זורמת, הידיעה השלמה. הידיעה, שאי הידיעה היא הדרך היחידה להבנתה. 

התודעה בחיבור קבוע לאהבה ללא תנאי, לאחדות, למציאות, ליקום,  לבריאה.

לתודעה יש בית, תחנת עגינה. היא מזוהה כעת עם התודעה המודעת לעצמה. עם התודעה הריקה, עם התודעה שאינה מזוהה.

המטלות מופיעות בזו אחר זו, מבוצעות בעזרת ההדרכה הפנימית ב”אפס מאמץ”. כך נעשית כל עשייה, בעזרת ההדרכה הפנימית, המודעת, המדויקת, שהינה כעת חלק בלתי נפרד מהמציאות, מהחוויה.

כל פעולה נעשית ב”אפס מאמץ”, לא לשם השגת פירות הפעולה, אלא לשם האהבה ללא תנאי, האהבה שבדבר לא תלויה.

כתבה: רויטל ברילנשטיין

הירשמו לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן