“חופש פנימי – המפתח לשלווה נפשית ” תובנה על סוטרה 1.33
” הגישה הבאה בעלת ארבע פנים, המתייחסת לתהפוכות החיים ולכל מערכות היחסים, בהיותה תורמת לשלווה נפשית, מאפשרת לאדם להתגבר על הפרעות ההכרה:
1. ידידותיות כלפי נועם, או כלפי אלה שנטיית ליבם נוחה ונעימה; 2. חמלה על הסובל, וכשנמצאים במצב מכאיב, השתתפות תוך שכחה עצמית בצערם של אלה העשויים להיות במצב מכאיב דומה; 3.שמחה בהתלהבותם של אצילי נפש או טהורים; 4. שוויון נפש כלפי חוסר קדושה, לא להיגרר לתוכו ולא לבזות אחרים בשל אי- קדושתם.” (סוטרה 1.33 סוטרות היוגה של פטנג’לי, סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן בעמ’ 90)
חופש פנימי – המפתח לשלווה נפשית
חופש פנימי נובע מאימוץ דרך מטיבה. דרך המעניקה שלווה, לי ולך.
הוא יבחר להיות ידידותי לנועם, לחמול על הסובל, לשמוח, בשמחת האחר, להיות שווה נפש כלפי חוסר קדושה.
חופש פנימי לא נגרר, לא נסחף, לא פועל באוטומט.
הוא לא מונע מתגובת הסביבה.
הוא מעוגן ברצון החופשי. יבחר לנוע לפי ריקוד הלב. יתרחק או יתקרב. יפעל בהתאם לדרך הפנימית. לעקרונותיה, לערכיה.
חופש פנימי יסרב לצאת לריב או למלחמה, בשל עקרון האחדות שטמון בבסיסו. אם בך אפגע, זה יפגע בי בחזרה.
חופש פנימי הוא חופש לשלום פנימי וחיצוני, שאינו תלוי כלל בתגובת העולם החיצוני.
חופש פנימי יבחר ליצור ולפעול, ללא חשש, פחד או תלות בתגובת הסביבה. הוא יפעל באומץ מתוך אהבת חינם, שבדבר אינה תלויה.
איך נתרגל חופש פנימי?
ניקח שאיפה עמוקה מהאף ונוציא את האוויר בנשיפה ארוכה ואיטית. נעלה “למעלה” ונתבונן על דמותנו במודעות ערה ללא שיפוטיות. כמשקפת, כעד, הצופה על הכל. נתבונן על המחשבה, הרגש, המעשים, הדיבורים ותנועות הגוף. נראה מתי אנחנו מתרחקים מאנשים ומתי מתקרבים, נעים לפי רצון הלב. תרגול העד משחרר אותנו מההיאחזות ברגע ומאפשר לזרום עם החיים, כמו הנשימה. רגע שמחה, רגע עצב, רגע התרגשות, ורגע לחץ וכעס, כל דבר בא בזמנו המתאים ועוזב. העד לא מתנגד. העד מקבל את כל הרגעים באהבה. בחופש מוחלט. העד הוא העצמי הטהור, היפיפה, האלוהי האוהב, החופשי, שנוכח רק ברגע הזה.
כתבה: רויטל ברילנשטיין