מאת:
ארגון מורי היוגה
"פוסט טראומה מייצרת נתקים. הגוף נחווה כחלקים לא מחוברים ובנוסף יש נתק בין הגוף לבין התודעה והרגש. בתוך העבודה שלנו, אנחנו מייצרות חיבורים; הגוף לאט הופך אחד. לאט, נבנה חיבור בין הגוף לבין הרגש לבין הנרטיב של הטראומה והחיים אחריה. פעולת החיבור הזו היא מעשה הריפוי והיא-גם מהות היוגה". המילים הללו של ד"ר יעל יצחק-עידן, מפתחת המודל "בגוף אני מבריאה", ומי שמובילה ומקדמת אותו בשטח, מזקקות את הלב הפועם של אחד הפרויקטים המרגשים והחשובים שארגון מורי היוגה גאה לתמוך בהם – יוגה רגישה לטראומה עבור שורדות פגיעה מינית. אחת המשתתפות בקבוצה כותבת: "זה ההיפך מניתוח, אנחנו מפנות תשומת לב לכל חלק בנפרד ומחברות אותו בחזרה לגוף".
הפרויקט, שפועל בשיתוף מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מציע מרחב בטוח שבו הגוף, הופך למקום שניתן להתיידד איתו מחדש. דרך שילוב ייחודי של תרגול יוגה רגישה לטראומה ושיחה קבוצתית. נשים יוצאות למסע של אינטגרציה מחודשת, צעד אחר צעד, נשימה אחר נשימה.
מודל "בגוף אני מבריאה" הוקם בשנת 2007 על ידי ד"ר אפרת הברון וד"ר יעל יצחק-עידן, מתוך הבנה עמוקה שהגוף "זוכר" את הטראומה גם כשהמילים אינן נמצאות. המפגשים, שאורכם שעתיים וחצי, בנויים משני חלקים שלובים: שעה ורבע של תרגול יוגה רגישה לטראומה, ולאחריה שעה ורבע של שיחה קבוצתית. את הקבוצה מנחות יחד מורה ליוגה ואשת טיפול (פסיכולוגית או עובדת סוציאלית).
בניגוד לטיפול דינמי מסורתי, כאן המפגש מתחיל בגוף ולא בסיפור הפגיעה. כל מפגש מוקדש ל"תמה" גופנית ספציפית – נושא שחוקרים דרך התנועות והנשימה. רק לאחר שהגוף חווה את התמה, נפתחת השיחה בשאלה הפשוטה אך העמוקה: "איך היה לכן לפגוש את הגוף דרך התמה בה התקדנו היום?".
נעה תובל, אחת ממנחות הקבוצה מתארת כיצד התמות הגופניות הופכות למרחב סימבולי בשיחה. כך למשל, תמה העוסקת ב"התארכות והתרחבות" מעלה שאלות קיומיות: כמה מקום אני נותנת לעצמי בעולם? כמה מקום הפגיעה תופסת בחיי? מפגש העוסק בכפות רגליים והצמחת שורשים מוביל לדיון על האנשים התומכים בחיי המשתתפות היום, אל מול אלו שהיו שם (או נעדרו) בזמן הפגיעה.
האימון ביוגה הרגישה לטראומה מאפשר בניית מיכל גופני-ריגשי שיכול להחזיק גם רגעים של נועם וגם זכרונות של קושי. תרגול מתוך קשיבות לנושא/איזור בגוף, מאפשר לזיכרון התחושתי להעלות זיכרון רגשי ולחבר אותו לזיכרון של הטראומה או של החיים היום יומיים בהתמודדות עימה. השיחה בתום התרגול מאפשרת לעבד את החיבור בין הזיכרון התחושתי והריגשי לזיכרון האפיזודי.
העבודה עם פוסט-טראומה מורכבת דורשת מהמורה ליוגה לא רק מיומנות טכנית, אלא רגישות והבנה של פוסט טראומה מורכבת. הגוף עבור המשתתפות הוא לא תמיד מקום בטוח; הוא יכול להיות מוקד של כאב וחרדה. המורה נדרשת לידע של מאפייני פוסט טראומה מורכבת כמו גם הבנת עקרונות היוגה הרגישה כמותאמת לאתגרים אלו. התרגול מבקש לבסס כלים לויסות וקרקוע, כדי שניתן יהיה להכיל גם את הקושי.
אחד האתגרים המרתקים בניהול קבוצה כזו הוא ההתמודדות עם השונות. המשתתפות נמצאות ברגעים שונים בתוך תהליך ההתמודדות ומגיעות מרקעים שונים ובהתאמה מביאות נקודות מבט וצרכים שונים. הקולות השונים הנשמעים בקבוצה, מבטאים את השוני ומעשירים את המשתתפות בנקודות מבט ובפרספקטיבה נוספת. מרחב זה מאפשר גם תרגול של מרחב היחסים בתוך הקבוצה, עבודה משמעותית במיוחד בפוסט טראומה מורכבת שפוגעת בתהליכי הקשרות.
ההנחיה המשותפת עם מטפלת מעניקה למורה ליוגה עוגן וביטחון. יחד, הן משמשות מעין "מודל הורי מיטיב" – רואות כל אישה כעולם ומלואו מחזיקות את האפשרות לעתיד בריא ולחיים שלמים לצד הטראומה ובו בזמן מחזיקות את הקבוצה כישות חיה ודינמית.
הבחירה לקיים את המפגשים בתוך מרכז הסיוע אינה מקרית. המרכז תומך בסבסוד העלויות ומנגיש את השירות, אך מעבר לכך, הוא מעניק מעטפת ארגונית ואנושית יציבה. "המרכז בירושלים מרגיש כמו בית גדול", מספרת נעה. "המשתתפות נשארות לעיתים לשבת ולדבר על הספה גם אחרי סיום המפגש. הכניסה לסטינג הזה מבהירה לכולן את הסיבה שלשמה התכנסנו, ומאפשרת למשתתפות להכיר את שירותי המרכז ולהיעזר בהם הלאה".
עבור רבות מהנשים, הקבוצה היא שער הכניסה הראשון לעולם העבודה עם הגוף. חלקן ימשיכו לאחר מכן לשיעורי יוגה רגילים, וחלקן יבחרו להעמיק בדרכים אחרות, אך הזרע שנזרע – הידיעה שהגוף יכול להיות מקום של החלמה – ממשיך לצמוח איתן.
ארגון מורי היוגה גאה לקחת חלק בפרויקט זה. התמיכה מתאפשרת הודות לתרומה אנונימית לזכרה של ד”ר יהודית פויאר שהייתה מחלוצות היוגה בישראל ואשת חזון שראתה ביוגה כלי לריפוי ולשינוי חברתי. ד"ר פויאר לימדה יוגה בירושלים ופיתחה את שיטת “בריאלקס” לטיפול בלחץ וכאבים. היא הייתה דמות מעוררת השראה, שהקדישה את חייה להעצמת אחרים והותירה מורשת עשירה שחיה דרך פרויקט זה.
מנחות הקבוצות יוגה ושיחה במודל של בגוף אני מבריאה מסכמות את חווית ההשתתפות בקבוצה ככזו המחזירה לנשים את תחושת הגוף, נותנת להם כלים להתמודדות עם מצבי קושי, מייצרות קשר אחר ומיטיב עם הגוף שלהן
כמורים ליוגה, יש לנו הכבוד להיות עדים למסען של נשים מדהימות בעוצמתן, ולדעת שהכלים שאנו מעבירים הלאה בנשימה ובתנועה, הם כלים של חיים.
לקראת הבחירות לוועדות הארגון, שוחחנו עם שלושה מחברי הארגון שהיו ועודם חלק משמעותי מהעשייה: חן רוזנר אורבך, חברת ועד מנהל
בעולם שנע בקצב מהיר מתמיד, שבו מסכים וגירויים חיצוניים מתחרים על תשומת הלב של ילדינו, היוגה מציעה משהו נדיר: מרחב
שנת 2025 הייתה שנה משמעותית במיוחד עבור ארגון מורי היוגה בישראל. שנה שבה הקהילה גדלה, העשייה העמיקה, והיוגה המשיכה לצאת
